Daf 47a
פָּרִים הַנִּשְׂרָפִים וּשְׂעִירִים הַנִּשְׂרָפִים שְׁחִיטָתָן בַּצָּפוֹן וְקִיבּוּל דָּמָן בִּכְלִי שָׁרֵת בַּצָּפוֹן וְדָמָן טָעוּן הַזָּיָה עַל הַפָּרוֹכֶת וְעַל מִזְבַּח הַזָּהָב
Rachi (non traduit)
הזיה על הפרוכת. כתיב בהו אבל בין הבדים לא כתיב בהו כדכתיב בפר יום הכפורים והזה באצבעו על פני הכפרת וגו' (ויקרא ט''ז:
י''ד):
ושעירים הנשרפים. שעירי עבודת כוכבים שהוקשו לפר העלם לכל דבריהם בפרק בית שמאי (שם):
פרים הנשרפים. פר העלם ופר כהן משיח שאין נאכלין לכהנים אלא נשרפין חוץ לירושלים כדכתיב בהו אל שפך הדשן ישרף (ויקרא ד':
י''ב) וילפינן בסדר יומא (דף סח.) שהוא חוץ לירושלים:
פַּר וְשָׂעִיר שֶׁל יוֹם הַכִּיפּוּרִים שְׁחִיטָתָן בַּצָּפוֹן וְקִיבּוּל דָּמָן בִּכְלֵי שָׁרֵת בַּצָּפוֹן וְדָמָן טָעוּן הַזָּיָה עַל בֵּין הַבַּדִּים וְעַל הַפָּרוֹכֶת וְעַל מִזְבַּח הַזָּהָב מַתָּנָה אַחַת מֵהֶן מְעַכֶּבֶת שְׁיָרֵי הַדָּם הָיָה שׁוֹפֵךְ עַל יְסוֹד מַעֲרָבִי שֶׁל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן וְאִם לֹא נָתַן לֹא עִכֵּב
Rachi (non traduit)
בכלי שרת. דכתיב בעולה בסיני וישם באגנות (שמות כ''ד:
ו') וממנה למדו כל הזבחים בהיקש ליטעון כלי:
ואם לא נתן. שירים הללו ליסוד לא עיכב הכפרה ובגמ' יליף לה בברייתא יכול יעכבנו כו':
שירי הדם היה שופך על יסוד כו'. יליף בגמ':
מתנה אחת מהן מעכבת. כדאמרי' בפ' בית שמאי (לעיל זבחים דף לו:):
ועל מזבח הזהב. כדכתיב ויצא אל המזבח וגו' באחרי מות:
ועל הפרכת. כדכתיב וכן יעשה לאהל מועד (ויקרא ט''ז:
ט''ז):
הזיה על בין הבדים. עומד בין שני בדי ארון ומזה א' למעלה וז' למטה כנגד עובייה של כפרת ולא היו נוגעים בה:
פר ושעיר של יום הכפורים כו'. בגמ' יליף טעמא מנא לן דשחיטתן וקיבול דמן בכלי שרת בצפון:
מַתְנִי' אֵיזֶהוּ מְקוֹמָן שֶׁל זְבָחִים קָדְשֵׁי קָדָשִׁים שְׁחִיטָתָן בַּצָּפוֹן
Rachi (non traduit)
שחיטתן בצפון. ובגמ' מפרש מ''ט לא תנא וקבול דמן ומ''ש דתנן חטאות הפנימיות ברישא:
מתני' קדשי קדשים. כולן בכלל חטאות ואשמות ועולה ושלמי ציבור ומיהו משום דחלוקין במתן דמים או בהקטרתן הדר תני להו כל חד וחד באפי נפשיה לפרש הלכותיהן:
Tossefoth (non traduit)
קדשי קדשים שחיטתן בצפון. ה''ר אפרים היה מדקדק מכאן דלא בעינן סכין בשחיטה מדלא קתני שחיטתן בכלי שרת בצפון כדקתני גבי קבלה וקיבול דמן בכלי שרת בצפון ומתוך כך אתיא שפיר הא דאמר בפ''ק דחולין (דף ג.) כגון שבדק קרומית של קנה ושחט בה דלא בעי כלי שרת וכן משמע קצת בפסחים פ' ואלו דברים (דף סו.) שהיה כל אחד מביא סכינו מתוך ביתו ואי אפשר לומר כן דבסוף התודה (מנחות פב:) ובסוף דם חטאת (לקמן זבחים צז:) דריש מדכתיב ויקח את המאכלת דעולה טעונה כלי וילפינן מיניה כולהו ובסוטה פרק היה מביא (סוטה דף יד:) משמע דסכין מקדש ליה לדם ועוד בריש התודה (מנחות עח:) איכא למ''ד סכין אלימא מכלי שרת דאף על גב דלית לה תוך מקדשא וההיא קרומית של קנה איכא למימר שתקנה ועשאה כלי וכר' יוסי בר' יהודה דאמר בפרק היה מביא (סוטה יד:) דעושין כלי שרת דעץ וההיא דאלו דברים (פסחי ' סו.) אימר כל אחד הקדיש סכינו בערב שבת והאי דלא תנן הכא שחיטתן בכלי שרת בצפון כדתנן בקבלה לא דמי דבקבלה נמי לא הזכיר הכלי אלא משום דבעי שיהא גם הכלי בצפון לאפוקי אם הבהמה בצפון והכלי בדרום והדם מקלח בתוכו תדע דבכל הנהו דבעו צפון קתני שחיטה כו' וקיבול דמן בכלי שרת בצפון וגבי קדשים קלים ששחיטתן בכל מקום בעזרה לא קתני וקיבול דמן בכלי שרת אע''ג דבעי קבלה בכלי שרת וכן לעיל פרק שני (זבחים דף כו.) דתניא קדשים קלים שחיטתן בפנים וקבול דמן בכלי שרת בפנים אתא לאשמועינן שצריך שיהא הכלי בפנים לאפוקי אם רוב הכלי בחוץ ומיעוטה בפנים אע''פ שאין הדם בפנים נפסל ביוצא דמקבל במיעוט שבפנים אי נמי משום דאיכא אשם מצורע שמתקבל ביד איצטריך למיתני בכולהו קדשים וקיבול דמן בכלי שרת בצפון ומיהו יש לדקדק מהא בתוספתא דמנחות חומר בקמיצה מבשחיטה שהקמיצה טעונה כלי והשחיטה אינה טעונה כלי אלא אפי' קרומית של קנה ועל כרחיך לא קאמר דלא תבעי כלי כלל דהא אמרינן מה עולה טעונה כלי כו' אלא דלא בעי כלי שרת קאמר ומיהו יש לפרש דלא חיישינן לכלי יפה קאמר דלא פסלה קרומית של קנה משום הקריבהו נא לפחתך כדפריך הש''ס בסוטה פרק היה מביא (סוטה דף יד:) גבי כפיפה מצרית דדורון הוא שדרך להביא בכלי נאה אבל בשחיטה לא חיישינן אי נמי כפיפה מצרית מכוערת יותר מקרומית של קנה:
הֲדַרַן עֲלָךְ בֵּית שַׁמַּאי
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לֵית לֵיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר דִּלְמָא בַּעֲבוֹדָה זָרָה הוּא דְּאָמְרַתְּ כְּעֵין בִּפְנִים אֲבָל שַׁבָּת מְלֶאכֶת מַחְשֶׁבֶת אָסְרָה תּוֹרָה
Rachi (non traduit)
מלאכת מחשבת אסרה תורה. שנסמכה שבת לפרשת המשכן בויקהל ומלאכת מחשבת שהעושה אותה מתכוין למלאכה גמורה אלא ששגג בשבת או סבור שמלאכה זו מותרת. וזה שיעור זה חשוב בעיניו אינו מתכוין למלאכה:

רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אִית לֵיהּ דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַשְׁתָּא בְּשַׁבָּת אָמְרִינַן בַּעֲבוֹדָה זָרָה מִיבַּעְיָא
Rachi (non traduit)
בעבודת כוכבים מיבעיא. דעבודת כוכבים דומיא דעבודת פנים חייב בה רחמנא כדאמרי' בארבע מיתות (סנהדרין ס:) זובח לאלהים יחרם בלתי לה' עבודות הראויות למקום חייב בהו בעבודת כוכבים בין שדרכה בכך בין שאין דרכה בכך הלכך לענין מחשבה נמי איכא למיגמרה מבפנים:
רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי יוֹסֵי לֵית לְהוּ דְּתַרְוַיְיהוּ דִּלְמָא בִּפְנִים הוּא דְּאָמְרִינַן בְּחוּץ לָא אָמְרִינַן
Rachi (non traduit)
אבל בחוץ. כגון עבודת כוכבים ושבת לא:
בפנים הוא דאמר. משום דעיקר מחשבות בקרבנות כתיבא:
תַּרְוַיְיהוּ אִית לְהוּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי יוֹסֵי הַשְׁתָּא בַּחוּץ אָמְרִינַן בִּפְנִים מִיבַּעְיָא
Rachi (non traduit)
ותרוייהו. רבי אליעזר ור''ש בן אלעזר:
השתא בחוץ. בעבודת כוכבים ושבת דלא כתיבא בהו מחשבה בהדיא אמרינן זה מחשב וזה עושה הוי מחשבה:
בפנים. בקרבנות דמחשבה בהו כתיבא מיבעיא:
בפנים. בקרבנות דמחשבה בהו כתיבא מיבעיא:
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר דִּתְנַן כְּלָל אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר כֹּל שֶׁאֵין כָּשֵׁר לְהַצְנִיעַ וְאֵין מַצְנִיעִין כָּמוֹהוּ הוּכְשַׁר לָזֶה וְהִצְנִיעוֹ וּבָא אַחֵר וְהוֹצִיאוֹ נִתְחַיֵּיב זֶה בְּמַחְשָׁבָה שֶׁל זֶה
Rachi (non traduit)
ובא אחר והוציאו. בשבת לרה''ר חייב דחשיב מלאכה מפני מחשבתו של זה שהוכשר לו והצניעו:
ואין מצניעין כמוהו. שכשר הוא להצניעו אם היה שיעורו אבל שיעורו של זה מועט הוא ואין אדם חושבו להצניעו:
שאין כשר להצניע. במסכת שבת כגון דם נדה או איסור (או) הנאה:
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר דִּתְנַן הַשּׁוֹחֵט לְגוֹי שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר פּוֹסֵל
Rachi (non traduit)
ורבי אליעזר פוסל. התם מפרש בהדיא שסתם מחשבת עובד כוכבים לעבודת כוכבים ואע''ג דלא איהו שחיט לה פסול:
אָמַר אַבָּיֵי רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר כּוּלְּהוּ סְבִירָא לְהוּ זֶה מְחַשֵּׁב וְזֶה עוֹבֵד הָוְיָא מַחְשָׁבָה רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי יוֹסֵי הָא דַּאֲמַרַן
שֶׁאֵין הַמַּחְשָׁבָה הוֹלֶכֶת אֶלָּא אַחַר הָעוֹבֵד מַתְנִיתִין דְּלָא כִּי הַאי תַּנָּא דְּתַנְיָא אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי יוֹסֵי שָׁמַעְתִּי שֶׁהַבְּעָלִים מְפַגְּלִין אָמַר רָבָא מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי יוֹסֵי דְּאָמַר קְרָא וְהִקְרִיב הַמַּקְרִיב
Rachi (non traduit)
והקריב המקריב. קרבנו בפרשת נסכים כתיב והקריב המקריב קרבנו לה' (במדבר ט''ו:
ד') אלמא מקריב קרבנו קרי ליה הלכך הוו להו בכלל המקריב לא יחשב:
שמעתי שהבעלים מפגלין. בעבודת הכהן אם קיבל הכהן בשתיקה וחישבו הבעלים עליה על פיגול הוי פיגול:
אֲמַר לֵיהּ זוֹ בְּיָדֵינוּ הִיא לְעַכֵּב מִנַּיִן אֲמַר לֵיהּ לִרְצֹנְכֶם תִּזְבָּחֻהוּ לְדַעְתְּכֶם זְבֻיחוּ
Rachi (non traduit)
בידינו הוא. ראיה זאת כבר ידענו אותה ומיהו מצוה הוא דנפקא לן ולא עיכוב:
מִנַּיִן לַמִּתְעַסֵּק בְּקָדָשִׁים שֶׁהוּא פָּסוּל שֶׁנֶּאֱמַר וְשָׁחַט אֶת בֶּן הַבָּקָר לִפְנֵי ה' עַד שֶׁתְּהֵא שְׁחִיטָה לְשֵׁם בֶּן בָּקָר
Rachi (non traduit)
למתעסק בקדשים. שוחט קדשים ולא בכוונה אלא כמתעסק בדברים אחרים:
Tossefoth (non traduit)
מנין למתעסק בקדשים שהוא פסול. פ''ק דחולין (דף יג.) פירש בקונטרס כגון מתעסק בסכינו להגביהו [או] לזורקו וקשה דכה''ג אפילו בחולין פסול לרבנן דפליגי עליה דרבי נתן ובעו כוונה ואפי' מתכוין לחתיכה כגון זרק סכין לנועצה בכותל דחשיב מתכוין לחתיכה כדמוכח פ''ב דחולין (דף לא:) אפ''ה פסלי רבנן עד שיתכוין לחתיכת סימנין אף על גב דאינו מתכוין לשחיטה להתיר בשר ודאי מכשרי כדקאמר התם ורבנן נהי דלא בעו כוונה לזביחה לחתיכה מיהא בעינן פירוש לחתיכת סימנין אבל חתיכה אחרת לא דזרק סכין לנועצה בכותל מתכוין לחתיכה הוא ופסלי רבנן ונראה האי מתעסק דקדשים היינו מתכוין לחתיכת סימנין ולא לשם זביחה דבחולין כשר ובקדשים פסול ועוד יש מתעסק אחר כגון משום חולין דהיינו כסבור שהן חולין וכולהו מושחט את בן הבקר נפקי:
How do we know that when one is unaware engaged in sacrifices, (1) it [the sacrifice] is invalid? Because it says, And he shall kill the bullock before the Lord, (2) [which intimates] that the killing must be for the sake of the bullock. (3) We know this, (4) said he to him, [but] how do we know that [awareness] is indispensable? (5) Ye shall slaughter it with your will, (6) said he, [which teaches,] slaughter it with your knowledge. (7) SINCE THE INTENTION IS DETERMINED ONLY BY THE CELEBRANT. Our Mishnah does not agree with the following Tanna. For it was taught, R. Eleazar son of R. Jose said: I have heard that the owner [of the sacrifice] renders [it] piggul! (8) Raba said: What is R. Eleazar son of R. Jose's reason? Because Scripture says, Then shall he that offereth [his offering] present [unto the Lord, etc.] (9) Abaye said: R. Eleazar son of R. Jose, R. Eliezer and R. Simeon b. Eleazar all hold that when one expresses an intention while another performs the act, (10) it is an [effective] intention. R. Eleazar son of R. Jose: this [view] that we have stated. (11) R. Eliezer: as we learnt: If one slaughters for a heathen, his shechitah is fit; but R. Eliezer declares it unfit. (12) R. Simeon b. Eleazar: as it was taught: R. Simeon b. Eleazar stated a general rule: That which is not fit to put away, and such is not [generally] put away, yet it did become fit to a certain person (13) and he did put it away, and then another came and carried it out, the latter is rendered liable through the former's intention. (14) Now, both of them (15) agree with R. Eleazar son of R. Jose: if we say [thus] without, is there a question about within? (16) R. Eleazar son of R. Jose does not agree with the other two: perhaps he ruled thus only [in reference to] within, but not [in reference to] without. (17) R. Simeon b. Eleazar agrees with R. Eliezer: if we say [thus] in connection with the Sabbath, is there a question about idolatry? (18) R. Eleazar does not agree with R. Simeon b. Eleazar: perhaps you rule thus only in connection with idolatry, because it is similar to ‘within’; (19) but in the case of the Sabbath, the Torah interdicted only a considered labour. (20) MISHNAH. WHICH IS THE PLACE [FOR THE RITES] OF SACRIFICES? THE SLAUGHTERING OF SACRIFICES OF THE HIGHER SANCTITY IS AT THE NORTH [SIDE OF THE ALTAR]. THE SLAUGHTERING OF THE BULLOCK AND THE HE-GOAT OF THE DAY OF ATONEMENT IS [DONE] AT THE NORTH, AND THE RECEPTION OF THEIR BLOOD IS [PERFORMED] WITH SERVICE VESSELS AT THE NORTH, AND THEIR BLOOD REQUIRES SPRINKLING BETWEEN THE STAVES [OF THE ARK], ON THE VEIL, AND ON THE GOLDEN ALTAR; [THE OMISSION OF] A SINGLE APPLICATION OF THESE INVALIDATES [THE CEREMONY]. THE RESIDUE OF THE BLOOD HE [THE PRIEST] POURED OUT ON THE WESTERN BASE OF THE OUTER ALTAR, BUT IF HE DID NOT POUR IT OUT, HE DID NOT INVALIDATE [THE SACRIFICE]. AS FOR THE BULLOCKS WHICH WERE BURNT (21) AND THE HE-GOATS WHICH WERE BURNT, (22) THEIR SLAUGHTERING IS [DONE] AT THE NORTH, AND THE RECEPTION OF THEIR BLOOD IS [DONE] AT THE NORTH, AND THEIR BLOOD REQUIRES SPRINKLING BETWEEN THE STAVES [OF THE ARK], ON THE VEIL, AND ON THE GOLDEN ALTAR;

(1). He slaughters a sacrifice, but without such intention.
(2). Lev. I, 5.
(3). I.e., he must intend to kill a sacred animal as a sacrifice.
(4). Lit. ‘this is in our hands’.
(5). In the sense that the sacrifice is otherwise invalid. The text quoted may merely teach that intention is required, but not that the sacrifice is invalid in default thereof.
(6). Lev. XIX, 5. This is the literal translation. E.V.: Ye shall offer it that ye may be accepted.
(7). With the knowledge that it is a sacrifice. Thus this refutes the teaching of Lev. I, 5, and it shows that such awareness is indispensable.
(8). While the priest was performing its rites.
(9). Num. XV, 4. Lit. translation. Thus the owner is called ‘he that offereth’, and so is included in the text, neither shall it be imputed unto him that offereth it: it shall be an abhorred thing (Piggul) — Lev. VII, 18: hence he can render the sacrifice Piggul.
(10). Concerning which the intention is expressed.
(11). His ruling supra.
(12). The animal belonged to a heathen, and it is assumed that a heathen tacitly intends his animal to be slaughtered in honor of his deity, which makes it unfit for food. R. Eleazar maintains that it is unfit even though the act of shechitah is performed by a Jew, while the intention is performed by the heathen.
(13). He found a use for it.
(14). The passage refers to the Sabbath. V. Shab. 75b, 76a.
(15). R. Eliezer and R. Simeon b. Eleazar.
(16). Surely not. ‘Within’ means in the Temple; ‘without’, outside the Temple. Now, R. Eliezer and R. Simeon b. Eleazar stated their views in reference to a heathen and the Sabbath respectively (cases ‘without’ the Temple), and though the law of intention is not written in connection with these at all, they hold that where one man performs an act, another man's intention in reference thereto is effective. Then they will certainly hold the same in reference to sacrifices, where the disqualification of an illegal intention is actually written.
(17). By the same argument as in the preceding note.
(18). Surely not. Idolatrous acts of sacrifice involve culpability only when they are of the same nature as the acts performed in true sacrifice (Sanh. 60b). Hence it is natural that in respect to intention too they are similar.
(19). As in preceding note.
(20). I.e., culpability is involved only when one performs a real labor, and which he (or people in general) consider as such. Here, however, his action would not normally be considered carrying, and another man's intention cannot make it so.
(21). Sc. the bullocks brought as sin-offerings when either the whole community or the anointed priest sinned. These were not eaten by the priests but burnt without Jerusalem (Lev. IV, 12, 21; Yoma 68a).
(22). Sc. the he-goats brought for the sin of idolatry.
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source